צנתור לב מאפשר לאבחן ולטפל במומי לב רבים דרך כלי הדם – בלי ניתוח לב פתוח, בלי צלקת ניתוחית, ובדרך כלל עם חזרה מהירה הביתה. ד"ר איהאב חטיב, אחראי תחום צנתורי לב ילדים ברמב"ם, מסביר את סוגי הצנתורים ואת מה שחשוב להורים לדעת.
בצנתור מחדירים צינורית דקה וגמישה (קטטר) לכלי דם – לרוב וריד או עורק במפשעה, ולעיתים בצוואר – ומובילים אותה אל הלב בהנחיית שיקוף רנטגן ואקו לב. דרך הקטטר ניתן למדוד לחצים ורמות חמצן בכל חלל בלב, להזריק חומר ניגוד לצילום מדויק של המבנה, ואף להכניס אביזרים זעירים שמתקנים את המום.
אצל ילדים הצנתור נעשה בדרך כלל בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק, כך שהילד אינו חש כאב ואינו זוכר את הפעולה. הפעולה אורכת בין שעה לשלוש שעות, תלוי במורכבות.
הצנתורים מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: אבחנתי, טיפולי ומורכב.
צנתור אבחנתי נועד לאסוף מידע מדויק שלא ניתן לקבל באקו לב, MRI או CT. במהלכו מודדים:
מתי הוא נדרש? לפני ניתוחים בשלבים (כמו ניתוחי גלן ופונטן), לבירור יתר לחץ דם ריאתי, אחרי השתלת לב, וכשבדיקות ההדמיה אינן נותנות תשובה מלאה.
בצנתור טיפולי מתקנים את המום עצמו דרך הקטטר. במקרים רבים הוא מחליף ניתוח לב פתוח, והילד משתחרר הביתה כבר למחרת.
התקן בצורת שתי "מטריות" מקופלות נפתח משני צידי הפגם וסוגר אותו. רקמת הלב מכסה את ההתקן תוך מספר חודשים.
פקק או סליל זעיר נשתל בכלי הדם המחבר בין אבי העורקים לעורק הריאה – גם בפגים במשקל נמוך מאוד.
בלון מנופח בתוך מסתם ריאתי או אאורטלי צר ופותח אותו. בהיצרות מסתם ריאתי זהו הטיפול המועדף.
הרחבת היצרות של אבי העורקים (קוארקטציה), עורקי הריאה או ורידים, והשארת תומכן מתכתי שמחזיק את כלי הדם פתוח.
בתינוקות עם מומים כמו חילוף עורקים גדולים, בלון מוגדל פותח את המחיצה בין העליות ומאפשר ערבוב דם מציל חיים עד הניתוח.
צנתור מורכב משלב כמה פעולות טיפוליות, מבוצע בתינוקות קטנים מאוד או בלבבות שעברו כבר ניתוחים, ודורש ניסיון ותכנון מוקדם – לעיתים בעזרת הדמיה תלת-ממדית (CT או MRI) של הלב. דוגמאות:
ילדים שנולדו עם מומים כמו טטרלוגיה של פאלו, טרונקוס ארטריוזוס או היצרות/אטרזיה של המסתם הריאתי עוברים לרוב ניתוח מתקן בגיל צעיר. עם השנים המסתם הריאתי או השתל (קונדואיט) שהושתל מתבלה – הוא דולף לאחור, נעשה צר, או שניהם. החדר הימני נאלץ לעבוד קשה יותר, מתרחב ונחלש, ועלולות להופיע עייפות, ירידה בסבולת למאמץ והפרעות קצב.
בעבר הפתרון היחיד היה ניתוח לב פתוח נוסף. היום ניתן ברוב המקרים להשתיל מסתם חדש בצנתור: מסתם ביולוגי הרכוב על מסגרת מתכת מקופל על בלון, מוכנס דרך וריד בירך ומושתל בדיוק במקום המסתם הישן.
בהרדמה כללית מוחדר קטטר לווריד במפשעה ומובל דרך העלייה והחדר הימניים אל עורק הריאה. מודדים לחצים ומצלמים: המסתם הישן דולף (חיצים אדומים) או צר.
בלון מנופח בתוך המוצא כדי למדוד את הקוטר המדויק. במקביל מצלמים את העורקים הכליליים כדי לוודא שהמסתם החדש לא ילחץ עליהם – שלב בטיחות חיוני.
במקרים רבים משתילים תחילה תומכן מתכת (סטנט) בתוך המוצא. התומכן מחזק את האזור ויוצר עוגן יציב למסתם החדש.
המסתם החדש, מקופל על בלון, מוחלק על גבי תיל מוביל ומוצב בדיוק בתוך התומכן בהנחיית שיקוף וצילומי ניגוד.
הבלון מנופח לכמה שניות, המסתם נפתח ונצמד בחוזקה לדפנות. הבלון מרוקן ומוצא.
עלי המסתם החדש נפתחים ונסגרים: הדם זורם קדימה לריאות (חיצים כחולים) ללא דליפה לאחור. מודדים לחצים לאישור התוצאה, ובדרך כלל הביתה תוך יום-יומיים.
לא. אצל ילדים הצנתור נעשה בדרך כלל בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק, כך שהילד אינו חש כאב ואינו זוכר את הפעולה.
בין שעה לשלוש שעות, תלוי במורכבות; צנתור מורכב נמשך לעיתים יותר. ההורים מקבלים עדכון מיד בסיום.
ברוב המקרים למחרת. אחרי הצנתור הילד שוכב ישר כ-4–6 שעות כדי למנוע דימום מאזור הדקירה. אחרי השתלת מסתם ריאתי – בדרך כלל תוך יום-יומיים.
אחרי 2–3 ימים. כשבוע אחרי הצנתור יש להימנע מאמבטיה, מבריכה וממאמץ גופני.
במקרים רבים כן: סגירת פגמים (ASD, PDA ובמקרים נבחרים VSD), הרחבת מסתמים והיצרויות והשתלת מסתם ריאתי נעשות דרך כלי הדם, בלי צלקת ניתוחית. מומים מורכבים מסוימים עדיין דורשים ניתוח, לעיתים בשילוב צנתור.
כן. במרכזים מנוסים זו פעולה בטוחה מאוד. סיבוכים כמו דימום במקום הדקירה, הפרעות קצב חולפות או נזק לכלי הדם נדירים, והסיכונים הספציפיים לילד מוסברים בפגישת הייעוץ.
בדימום, נפיחות או חום, או אם הרגל קרה וחיוורת.
המידע בעמוד זה הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. האיורים סכמטיים ומפושטים.
